פסק-דין בתיק ת"א 13315-11-11

א.         מבוא

1.                  בפני תביעה כספית ע"ס 65,726 ש"ח שכותרתה "סדר דין מקוצר", שהגישה החברה לניהול התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ (להלן- " התובעת" ו/או " חברת הניהול") נגד קולנוע אורדע בע"מ (להלן- " הנתבעת"), לתשלום כספים בגין שירותים אותם סיפקה התובעת לנתבעת.

ב.         הרקע

2.                  ביום 9.4.68 נחתם בין הנתבעת לבין "חברת כיכר לוינסקי בע"מ" (להלן- " כיכר לוינסקי"), הסכם לרכישת זכויות בחנות שמספרה 4803 הממוקמת בקומה הרביעית בפרויקט התחנה המרכזית החדשה בת"א (להלן בהתאמה- " החנות" ו/או " הנכס" ו-" הפרויקט"). לימים נקלעה כיכר לוינסקי לקשיים כלכליים, ו"חברת התחנה המרכזית החדשה בתל אביב בע"מ" (להלן- " חברת התחנה המרכזית החדשה"), רכשה את זכויותיה של כיכר לוינסקי בפרויקט.

3.                  ביום 25.2.91 נחתם בין חברת התחנה המרכזית החדשה לבין הנתבעת, הסכם אשר הגדיר את היחסים המשפטיים בין הצדדים (להלן- " הסכם המכר"). במועד זה, אף נחתם בין התובעת לבין הנתבעת הסכם ניהול (להלן- " הסכם הניהול"), במסגרתו התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת חלקה בגין הוצאות הניהול.

4.                  לטענת התובעת, בניגוד לחובת הנתבעת לשלם דמי ניהול, כפי שעולה, הן מהסכם המכר והן מהסכם הניהול, לא שילמה הנתבעת לתובעת הכספים כאמור. לטענת התובעת, פניותיה אל הנתבעת לתשלום דמי הניהול, לא נענו, ומכאן נסללה הדרך להגשת התביעה. הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן, במסגרתה טענה, בין היתר, כי התובעת לא ייחסה להסכם הניהול כל כוונה להטיל חובת תשלום של דמי ניהול על בעלים של חנות, כאשר הבעלים השכיר את החנות לדייר אשר חתם עם התובעת על הסכם ניהול נפרד.

5.                  בדיון שהתקיים בפני ביום 27.2.12, בהתאם ל תקנה 205 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, ניתנה לנתבעת רשות להגן, תוך שנקבע, כי התצהיר שהגישה ישמש כתב הגנה.

6.                  במסגרת הליך ההוכחות הובאו בפני ראיות הצדדים ונשמעו העדים כדלקמן: מטעם התובעת הוגש תצהירה של גב' סימה אברביה, המשמשת כגובה ראשית במחלקת כספים  אצל התובעת (להלן- " סימה"). הנתבעת הגישה במסגרת הבר"ל תצהירו של עו"ד גדעון רוזנבלום, אשר ייצג את הנתבעת, בפני התובעת, בכל ההתקשרויות שהיו ביניהן (להלן- " עו"ד רוזנבלום"), ותצהירו זה שימש גם כתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת. שני העדים כאמור נחקרו בישיבה שהתקיימה ביום 28.10.12.  

ג.          טענות התובעת בתמצית

7.                  לטענת התובעת, חובת תשלום דמי הניהול חלה על הנתבעת כבעלת הזכויות בחנות, בין אם החנות הושכרה על ידה ובין אם לאו. חובת התשלום כאמור, נובעת הן מכוח הסכם הניהול והן מכוח הסכם המכר (סע' 11 (א) (5) להסכם המכר).

8.                  מוסיפה התובעת, כי מעולם לא פטרה את הנתבעת מאחריותה, כבעלת הזכויות בחנות, לחובות בגין דמי הניהול. התובעת טוענת, כי לפנים משורת הדין, ועוד בטרם נקטה בהליכים דנן מול הנתבעת, ניסתה היא לפעול נגד מר אבנר אדזיאשבילי, אשר לו השכירה הנתבעת את החנות (להלן- " השוכר"), בניסיון להיפרע ממנו ואף נקטה נגדו הליכי הוצאה לפועל, אך ללא הועיל. לטענת התובעת, בגין התקופה בה החזיק השוכר בחנות, נותר חוב דמי ניהול בגין החודשים פברואר 2008 עד דצמבר 2009, בסך של 65,726 ש"ח.

ד.         טענות הנתבעת בתמצית

9.                  הנתבעת טוענת, כי למיטב ידיעתה, התובעת חתמה עם השוכר על הסכם ניהול. בנסיבות אלה, הנתבעת אינה נושאת באחריות לתשלום דמי הניהול, שכן הגרסה לפיה נוצרו יחסים חוזיים כפולים, אינה מתקבלת על הדעת. כן טוענת הנתבעת, כי שירותי הניהול ניתנו לשוכר ולא לנתבעת, והיא לא קיבלה מהתובעת בפועל כל שירותים. בנוסף, לשיטת הנתבעת, ככל שהתובעת הייתה מעוניינת שבעל החנות יהא ערב לתשלום השוטף בו נושא שוכר החנות, היה עליה לקבוע זאת באופן מפורש. לצורך תמיכה בטענתה זו, צירפה הנתבעת הסכם ניהול שנחתם בין התובעת לבין דייר אחר בפרויקט, שם חתמו בעלי החנות בכתב ידם על ערבות למילוי התחייבויות הדייר בהסכם הניהול כלפי התובעת.

10.              מוסיפה הנתבעת וטוענת, לעניין חובת התשלום הנטענת מכוח הסכם המכר, כי הגוף המשפטי המופיע בהסכם המכר- חברת התחנה המרכזית החדשה- אינו צד לתביעה, שכן אין כל סכסוך משפטי בינו לבין הנתבעת, ומשכך מנועה התובעת מלבקש סעד על פי חיוב לכאורה שיש לנתבעת כלפי גוף משפטי זה.

11.              הנתבעת ממשיכה וטוענת, שהתובעת לא פירטה כיצד ביקשה להיפרע מחובות השוכר וכי אין לסמוך על הנתונים בהנהלת החשבונות של התובעת. כן טוענת הנתבעת,  שמעולם לא קיבלה את מכתבי ההתראה אותם הציגה התובעת.

ה.         דיון

12.              בדיון שהתקיים בפני ביום 27.2.12, סיכם ב"כ הנתבעת את טענות הנתבעת, כדלקמן:

             " יש לי שתי טענות האחת משפטית והיא כי לאור העובדה שהשכרנו את הנכס             והשוכרים חתמו מול התחנה על הסכם ניהול, אזי המבקשת בתור בעלים פטורה     מתשלום דמי הניהול. בהנחה שטענתי המשפטית תדחה, אזי אני טוען כי אין על     המבקשת לשלם את ריבית העבר, שכן החוב מתייחס לשנים 2008-2009 והתחנה    לא הודיעה לי בעוד מועד על קיומו של החוב של השוכרים. כמו כן מאחר והתחנה   לא הודיעה לי בעוד מועד על החוב של השוכר, ימנע ממני את האפשרות לגבות את             החוב מהשוכר. מדובר בשוכר שהוא אדם פרטי. הביטחונות שוחררו לשוכר...        בהסכמים שבין המבקשת לבין המשיבה אין סעיף הקובע כי במקרה והשוכר איננו           משלם את דמי הניהול, אחראי הבעלים לשלם. במקרה אחר דרשה התחנה כי            הבעלים יערבו לשוכר לתשלום דמי הניהול..." (שם, עמ' 1 ש' 13-24).   

13.              כאמור הסוגיה המרכזית, הדורשת הכרעה, עניינה, האם העובדה שהתובעת חתמה עם השוכר על הסכם ניהול, משחררת את הנתבעת, מחובתה לתשלום חוב שהצטבר בגין דמי ניהול. בנוסף מתעוררות סוגיות נוספות, עליהן אעמוד בהמשך.